ברגע של חולשה, נכנעתי לפיתוי של פיתוי אחיותיי החורגות. הפרי האסור, כמו שאומרים, היה מפתה מכדי להתנגד. אשתי הייתה רחוקה, משאירה אותי לבד עם אחותה הצעירה, לטינה מהממת עם קסם כובש שאי אפשר היה להתעלם ממנו. המתח בינינו היה מורגש, האוויר סמיך מתשוקות שלא נאמרו. ככל שהלילה נמשך, קרה הבלתי נמנע. מצאתי את עצמי חסר אונים מול ההתקדמות הבלתי ניתנת לעמוד בפניה, ועד מהרה, היינו שזורים בחיבוק נלהב. המראה שלה על ברכיה, שפתיה עטפו את גבריותי הפועמת, היה מראה לעין. זה היה רגע של אקסטזה טהורה, מפגש אסור שחצה את כל הגבולות והכללים. זו המציאות הגולמית, הלא מסוננת, של הקשר האסור שלנו, עדות לדחפים הראשוניים שמניעים אותנו, גם בנסיבות הכי לא צפויות.
