בוורלי, משרתת עם תשוקה לוהטת, מוצאת את עצמה לבד בבית, משתוקקת לאיזה עונג עז. ידיה נודדות אל הגרביונים השחורים הקרועים שלה, הדבר היחיד שמפריד בינה לבין חום עורה. היא לא יכולה לעמוד בפני הדחף לגעת בעצמה, ללטף את הצורך הגועש שלה. אצבעותיה חוקרות כל חריץ, כל קימור, מעבירות צמרמורות של עונג בגופה. אבל זה לא מספיק. היא משתוקקת ליותר, צריכה יותר. עיניה מרצדות אל הדילדו שעל השיש, מראה מגרה שמבטיח את השחרור האולטימטיבי. בציפייה דואבת, היא שולחת יד אליו, אצבעותיה מתחקות אחר אורך הצעצוע. המחשבה לחדור את עצמה איתו, למלא את החלל שלה, מעבירה בה גלים של ריגוש. היא עושה את זה, גופה רועד מעונג כשהיא רוכבת על הדילדו, גניחותיה מהדהדות בבית הריק. ככה היא מספקת את תאוותה שאינה יודעת שובע, לבדה ובלתי מופרעת, כל פעם מחדש.
