בעולם אפל ומעוות של תשוקות גשמיות, עבד כבול לעמוד, איבריו מאובטחים בשלשלאות וחבלים. לשונו נסתמת, לא מסוגלת להוציא אף מילת מחאה כשהוא סובל את תענוגותיו האכזריות של אדונו. האוויר סמיך מציפייה כשצעצוע מוצג, קצהו המתכתי גולש על גופו, מתגרה בו בהבטחת הכאב. עיני העבדים נפערות בפחד והתרגשות כשהצעצוע מוחדר, ממלא אותו עד תום. האדון מתענג למראה העבד שלו, כבול וסתום, לא מסוגל לעמוד בפני החדירה. זעקות העבדים של ייסורים חנוקות, גופו מתפתל באקסטזה כשהצעצוע ננעץ עמוק יותר, שוב ושוב. האדון דוחף את גבולות ההנאה והכאב, משתמש בקיין כדי להכות בעבד הכבול, מוסיף עוד שכבת עינוי לחוויתו העזה ממילא. זהו עולם שבו ההנאה נגזרת מכאב, שבו גבולות הנורמליות מטושטשים, ושבו הכלל היחיד הוא האדונים חושקים.
