בסיפור המגרה הזה, צפירה חונקת בשם אנג'לינה בונטס לוקחת את מרכז הבמה כשהיא מוסרת אזהרה חמורה לבעלה ולמאהב שלו. הסיפור מתפתח בציור מגרה, כשהבעל יושב ליד שולחנו, היד האיתנה של האישה מנחה בחוזקה את מעשיו, והאשה השנייה מתבוננת מרחוק, עיניה מתמלאות בתאווה וגעגוע. ככל שהסצנה מתעצמת, האישה, עטופה בלבוש מפתה, לוקחת אחריות, ידה מכה באחורי הבעלים, כל סטירה מעידה על הדומיננטיות שלה. האישה השנייה, לא מסוגלת להתנגד למראה, מצטרפת, ידה שלה משקפת את הנשים. הבעל, שנלכד בין שתי הנשים, נותר לשאת את חומרת פעולותיהן המשמעתיות, זעקות ההנאה שלו מטביעות את גניחות הכאב שלו. זהו סיפור של כוח ותשוקה, של אישה הטוענת את הדומיננטיות שלה על בגידה של בעלה, ואישה אחרת נכנעת לרצונותיה. זה סיפור של הפלקות, של פמדומיות וקוקלדריות, עדות למשיכה של האסור.
