כנער צעיר, התמזל מזלי לקבל חלק נכבד מהחברות המקסיקניות, כל אחת מפתה יותר מהקודמת. אומרים שהסקרנות הרגה את החתולה, אבל אני לא בטוח אם זה לגמרי נכון. מה שאני כן יודע הוא שהנשים האלה, עם התשוקה הלוהטת והתשוקות הבלתי יודעות שובע שלהן, השאירו עלי רושם מתמשך. מהסניוריטות המחניקות ועד הקבלריות הפראיות, כולן הראו לי בדיוק כמה כיף אפשר ליהנות עם זוג ג'ינס וחוטיני. הנשים האלה, החברות הקודמות שלי, לא התביישו ברצונות שלהן. הן היו פתוחות, לא מתנצלות, ולהוטות לחקור כל סנטימטר מגופן. הן היו התגלמות היופי הלטיני, קימורים שלהן מודגשים על ידי בחירת הלבוש שלהן. העור שלהם, ערבוב מגרה של קרמל וונילה, תמיד היה מוצג לראווה, מתחננים שייגעו בהם. והמגע שהם עשו. בלהט שהשאיר אותי חסרת נשימה, הם הראו לי עד כמה הם יכולים להיות מלוכלכים. האהבה שלהם אחד לשני הייתה מוחשית, הכימיה שלהם בלתי ניתנת להכחשה. ואיך שאני צופה בהם עכשיו, שנים של קשר ארוך טווח, אני לא יכולה שלא לחייך לזיכרונות שהם מביאים.
