לפני כמה לילות, העניינים קיבלו תפנית כשהסתובבתי עם חבר שלי. אנחנו חברים שנים, ובוא נגיד, תמיד היה בינינו קצת ניצוץ. אבל רק כשמצאנו את עצמנו לבד החלטנו לפעול על פיו. הדרך שבה הגוף שלו נע מול הגוף שלי העבירה צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלי. הידיים שלו חקרו כל סנטימטר ממני, השפתיים שלו טועמות את העור שלי, זה היה כמו שום דבר שאיד חווה לפני כן. והחלק הכי מטורף? הוא אפילו לא היה קרוב לגמור. הוא לקח אותי למקומות שמעולם לא חשבתי שאני אלך, דוחף את הגבולות שלי בדרכים שלא חשבתי שאפשריות. עוצמת המפגש שלנו השאירה אותי חסרת נשימה, הגוף שלי משתוקק לעוד. אבל כמה מהר שזה התחיל, זה נגמר. נשארנו שם, מתנשפים ומנסים לסדר את הנשימה שלנו, הבנה שקטה שחלפה בינינו. ידענו שמה שחלקנו מיוחד, סוד שרק אנחנו ידענו. ואיך שלאט לאט התלבשנו, לא יכולנו שלא לחייך אחד לשנייה, יודעים שזו רק ההתחלה.
